חמישים זה הכתום החדש
גלי חום...היו כבר כמה. הגל הזה בא כמו צונאמי. חימם לי את המערכת, הרעיד כל נים בגוף ובנפש, הפעיל את כל החצוצרות בצווחות בהלה והזיל בי זיעה שלא ידעתי שקיימת . בהתחלה לא הבנתי. חשבתי יולי, חם, יש לחות. אבל הייתי בבית, במזגן, בתנוחת סייסטה של אחה"צ, שהתחילה בזמן האחרון להתארך עם התפשטות העייפות המוזרה שהילכה בי בזמן האחרון. פתאום נהיה לי חם. לקחתי קצת גלידת שוקולד - זה פותר הרבה בעיות. הגל הראשון היה הכי מפתיע. פתאום זה היכה בי, באמת כמו גל. החלק העליון של הגוף התחיל פשוט לזרוח. הפנים הפכו אדומות ונטיפי זיעה נדדו מהמצח אל האף והלחיים. הצוואר והחזה התחממו כאילו אני שמש שהולכת לשזף את אוכלוסיית העולם. לחות דביקה הופיעה יש מאין, תחושת בחילה ורעד של צמרמורת חלף מהראש ועד כפות הרגליים. דפיקות הלב הואצו, ולא הבנתי אם זה מהחום או מהבהלה. חיבקתי את הגלידה הקפואה חזק. ברור שחשבתי שיש לי התקף לב. או אירוע מוחי או איזה פרכוס טוב. אחרי שתי דקות בדיוק זה עבר. כמו בסרט. בא, הרעיד את עולמי, הלהיט, הרטיט, הרטיב והלך. נותרתי לבד, מובכת, עם הרבה מחשבות וגלידה מטפטפת. חמישים וקצת... איזה גיל מרשים. זה גיל שבו אנחנו מרשים. מרשים לעצמינו קצת יותר. או מרשות. מרשות לעצמינו דברים שהיו טאבו. למשל שנ"צ. או שניצל. כאלה. וגם בא לך פתאום לעשות דברים, לי לפחות. מאחורייך כל כך הרבה ימים. ולילות. למדת, עבדת, ניסית, חווית, יצרת, נכשלת, ניצחת, אהבת, שנאת, שמחת, נעצבת, ניצבת, דיברת, שתקת, שמעת, ראית, גיששת מצאת, קיפלת, ניקית, לכלכת, תלית, שברת את הכלים או רק צלחת, התחלת, סיימת ועכשיו את פורחת... והשגרה יוצאת לך מהתחת. הילדים גדלו. נוצר איזה זמן פנוי לכאורה. הרווחים האלו ביממה נעלמים איכשהו בבליל הכלים והכביסה, והיומיום. ואת רוצה לשמור אותם, לעצמך. ומה עם כל הזמן שעוד נשאר? מה עושים עכשיו? חמישים זה הכתום החדש? או כל הגוונים של האפור? וואלה, שרק יירד כבר גשם. וירגיע את החום. ואת הגלים.
